העלייה וההכנות שנלוו אליה



אוניית עולים . מתוך הבלוג: ציונות מרוקו

העליות ממרוקו היו בכל השנים אך גברו עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948.
חלק מן העליות היו עליות חוקיות אך החלק השני היו עליות בלי לגליות בלתי חוקיות אשר היו יוזמה פרטית ונערכו בחשאיות רבה. בשנים 1949-1947 שבזמנם הוקמה מדינת ישראל עלו למדינת ישראל כ12000 איש מצפון אפריקה ובעיקר ממרוקו בעליות בלתי לגליות שעברו ממרוקו לאלג'ירה ומשם למרסיי עד שהגיעו לארץ.

לאחר משא ומתן ארוך בין ממשלת ישראל לצרפת ששלטה במרוקו הגיעו להחלטה כי יהיה מנגנון עלייה שיביא את חלק מן היהודים ממרוקו לארץ בעלייה חוקית דרך נמל קזבלנקה ודרך מרסיי עד לישראל.

הנושא של ארגון העלייה ממרוקו הוטל על המוסד לתפקידים חשובים בשיתוף עם מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית.יחד עם כל הגורמים הנדרשים הם הקימו יחדיו את מנגנון העלייה שנקרא "קדימה" שאפשר ליהודים לעלות לארץ.
עקב מספר היהודים הגבוה במרוקו "קדימה" העלתה יהודים ארצה רק אם היה מקום קליטה בשבילם בארץ, אך תנאי הקליטה בארץ לא היו קלים במיוחד.
ל"קדימה" היו סניפים רבים במרוקו אך המרכזי היה בעיר החשובה קזבלנקה שאליו הגיעו היהודים שרצו לעלות.
החל מאביב 1949 החל לפעול המנגנון החדש "קדימה". העלייה המסודרת התקיימה בעזרת שליחי המוסד לעלייה ב' ועוד פעילים ציוניים שגויסו במקום. מקיץ שנת 1949 ועד להפיכתה של מרוקו למדינה עצמאית בשנת 1956  העלייה הייתה באופן כמעט חופשי והיו סוכנים יהודיים שעמדו בראש המנגנון קדימה.
  בשנת 1952 עם פירוק המוסד לעלייה ב' כל ניהול העלייה וניהול "קדימה" לסוכנות היהודית.

עם תחילת המאבק של מרוקו לקבלת עצמאותה התעוררה הדאגה של מדינת ישראל לשלום יהודי מרוקו.
בשנת 1954 הוטל על"המוסד לתפקידים מיוחדים"ביחד עם מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית להקים במרוקו מחתרת להגנתם. הם העלו רק יהודים צעירים ובריאים שיש להם משפחה בארץ שהם ישההו אצלה.

 השליחים הראשונים הגיעו בשנת 1955 בחודש אוקטובר,בחודש נובמבר בשנת 1955 קמו בקזבלנקה החוליות הראשונות של"גונן" הארגון להגנתם העצמית.אחד מאנשי הסוכנות היהודית שעמדו בראש "קדימה" היה זאב חקלאי שכתב בזמן שהיה אחראי על כך מכתב לראש הממשלה דוד בן גוריון ובמכתבו התייחס למצב במרוקו ולעליית היהודים משם וכך כתב במכתבו על הנושא של המיון של היהודים , שהוחלט שיעלו רק יהודים צעירים ובריאים שיש להם משפחה בארץ: "המחנה המרכזי שלנו ליד קזבלנקה יכול לקלוט עד 800 איש, אליו באים העולים, שאושרו לעלייה, לשם סידורים פורמליים הקשורים בנסיעתם ולשם ריפוי מטרכומה - המחלה העיקרית בה נגועים מרבית העולים שמבחינות בריאותיות אחרות נמצאים ראויים לעלייה. כדי להיות בטוחים שאני מעלים אלמנט בריא לישראל ושלא נעשה טעויות או "רמאויות"- עוברים העולים שוב במחנה שלנו, בדיקות נוספות. בממוצע זקוקים העולים כיום ל-3 חודשים ריפוי מטרכומה גם באמצעות התרופות החדישות ביותר. אם נמשיך בדרך זו נוכל להעלות כל 3 חודשים  350-400 איש בלבד . המחנה שלנו מלא כל הזמן ומאות רבות שאושרו על ידינו מבחינה סוציאלית ורפואית מחכים לעתים חצי שנה ויותר במקום מגוריהם, כדי להתקבל למחנה לשם ריפוי והסעה לישראל. מחובתי להעיר, כי למרות המאמצים שלנו לא אורגן באופן יעיל ריפוי מטרכומה במקומות מגוריהם ואין גם סיכוי שהדבר יבוצע בקנה מידה רציני במרבית המקומות הקטנים בגלל חסר ברופאים, אחיות וכדו' וגם מפני שהם נשארים לגור בתנאי מגוריהם הבלתי הגיינים (וכידוע טרכומה נחשבת בעיקרה למחלה הנובעת מתנאים בלתי היגיינים). אם ננהג בדרך זו להבא נוכל להעלות מספר זעום של עולים על אף שגם כיום יש אלפים רבים שח מועמדים בריאים (מחוץ לטרכומה) התובעים עלייתם.
הדבר דורש את תיקונו המידי, במיוחד לאור ההפתחות האחרונה גם מבחינה... חיצונית- דהיינו: יחסם של הצרפתים לעניין העלייה. (זאב חקלאי- כ"ח אדר תשי"ג/ 15 במרץ 1953)

אוניית עולים. מתוך הבלוג: סגולה עלייה ב'

בשנת 1954 נהיה לחץ עקב הפיכת מרוקו בשנת 1956 למדינה עצמאית מידי צרפת והסיכויים שעוד יהיה אישור ליהודים לעלות והיחס יהיה כמו שהיה קודם היו קלושים ביותר עקב זה שמאז מרוקו תקבל את ההחלטות ובראשה יהיה המלך חסן.

עקב כך אישרה מדינת ישראל להעלות בכל חודש 30000 איש מארצות האיסלם ובעיקר ממרוקו אך עקב המספר הרב של היהודים חודשים אלו לא הספיקו וגם לאחר "סגירת השערים" עלו יהודים.

בשנת 1956 קמה "המסגרת"-שם צופן שפרושו המחתרת היהודית בצפון אפריקה.
הפעילים הישראלים לצד הפעילים שגויסו מיהודי מרוקו היו בסכנה תמידית ופעמים רבות נעצרו נחקרו ועונו.

"המסגרת" היתה מורכבת מארבע זרועות מוגדרות ועצמאיות :
א." גונן"-הזרוע להגנה עצמית-עסקה בארגון ההגנה על הקהילות היהודיות
ב "המהקלה"-עסקה בהעלאת יהודים לישראל
ג." הבלט"-עסקה בפעילות תנועות הנוער החלוציות, בפרט בכל מה שקשור להעלאת יהודים לישראל
ד. המודיעין-עסקה בהגנה על ביטחון"המסגרת"

בחודש מרס בשנת 1956  מרוקו קיבלה את עצמאותה ומיד לאחר מכן אסרה על פעילות ציונית, השליחים צוו לצאת ממרוקו עד לחודש יוני באותה השנה וכל הפעילות הציונית ירדה למחתרת.
לאחר מכן ארגון "המסגרת" המחתרתי לקח על עצמו גם את הפעילות למען העלאת יהודי מרוקו.

בספטמבר 1956 ממשלת מרוקו פרסמה כי אסור ליהודים להגיע לישראל ואסור לחדש את דרכוני היהודים אך למרות זאת המשיכו היהודים לעזוב את מרוקו.

חללי ספינת אגוז, ז"ל. מתוך האתר בכותרות, גלים.

לאחר הפרסום כי אסור ליהודים לעלות עדיין הועלו יהודים בעזרת "המסגרת" בחשאיות רבה ובעליות בלתי חוקיות. או בעליות חוקיות אך שדרשו ממדינת ישראל כסף או הבטחות וכדו'.

אחד מגלי העלייה הגדולים היה "מבצע יכין" שהיה בין השנים 1961-1964 בו עלו כ-80,000 יהודים.

המבצע היה בשיתוף חשאי עם מלך חסן השני שהרשה את העלייה בתנאי שיעדם המוצהר הוא לא ישראל והגוף שמטפל בעליה לא יהיה ציוני . נבחר הארגון היאס , עבור כל יהודי שהצליח לעזוב את מרוקו שילמה מדינת ישראל 50 דולר.

אחרי מלחמת ששת הימים היה גל נוסף של עליה שהיה בין השנים 1971-1967

בין העליות הגדולות לאחר "סגירת השערים" הייתה ספינת "אגוז" אשר טבעה בדרכה ממרוקו לישראל.

לאחר מקרים אלו נהיה לחץ על שלטון מרוקו מצד מדינות רבות בעולם שאין זה אפשרי לא לתת ליהודים לעלות לארצם, לאחר מכן ממשלת מרוקו נכנעה והעליות אושרו.

ראיון - דוד אלון / סבא של רבקה, אחת מכותבות העבודה.
באיזה שנה עלית לארץ?                                                  

אוניית עולים, ד'אר דייאלנה שימור מורשת יהדות מרוקו

בשנת 1954

באיזה גיל היית אז?

7-8

מה היתה הסיבה לעליה?

ציונות,כל השנים התפללו לציון

ביחד עם מי עלית,האם היתה משפחה בישראל?

עם כל המשפחה, א הייתה משפחה שתקלוט.

באיזה עליה עליתם,האם היתה חוקית?

בגל העליה הגדול באותה התקופה , העלייה לא הייתה חוקית.

תוכל לספר לנו איך הלכה הדרך לישראל? היו לכם "תחנות מעבר"?

בשעת לילה מאוחרת העירו אותנו,לפנות בוקר יצאנו לנמל קזבלנקה משם הפלגנו בערך כשבוע למרסי

שם שהינו במחנה עולים שלושה חודשים בערך בתום התקופה הזאת הפלגנו שבוע וחצי לנמל חיפה

מה זכור לך מאד מתקופת העליה?

הצפיפות הרבה,באוניה כולם היו חולים והקיאו היה קשה להחזיק שם מעמד

והמיטות היו אחת על השניה.

איך הסתדרתם בארץ מיד אחרי שהגעתם?

מנמל חיפה הגיענו למושב מחסיה ביחד עם עוד כ40 משפחות ממרוקו.

המושב שכן על הגבול ליד בית-שמש ופעמים ניסו לחדור למושב מסתננים שרצו לפגוע בהם,המושב הוקם במסגרת שרשרת יישובי שרשרת הביטחון.

האבא עבד בכרמים והאמא גידלה את הילדים.

*לקראת יום העצמאות ה53 למדינת ישראל כתב דוד אלון קטע על העלייה והוא מצורף בנספחים.