בכל השנים חלמו יהודי מרוקו לרגע בו יוכלו סוף, סוף לעלות לארץ ישראל. בכל לילה בשעת החצות היו אומרים את התיקון בכוונה רבה.
אומנם סיבות העלייה של היהודים היו לא רק מהבחינה האמונית ורגשית אלא גם מסיבות בטחוניות וכדו'.
הסיבות הבטחוניות:
"החיים הטובים" (אשר אף פעם לא היו כל כך טובים), של היהודים במרוקו נפסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר הנאצים השתלטו על הנעשה במרוקו באמצעות "שלטון וישי"-שלטון ששיתף פעול עם הנאצים עד לסיום מלחמת העולם השנייה. עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל גברה האנטישמיות בשל התחדדות הרגשות הערביים. השיא היה בפרעות שבהם נהרגו כ - 50 יהודים. דוגמא נוספת לאנטישמיות היא בשנת 1951 כאשר שרפו הערבים בתי ספר יהודיים. הערבים חשו שהיהודים ניצחו אותם עקב זה שהוקמה מדינה יהודית ולא מדינת פלסטין. בנוסף גם היו את כל המלחמות עם היהודים בשנים הראשונות להקמת המדינה והיה מתח ושנאה ששררו בין היהודים לערבים לא רק במדינת ישראל אלא גם בארצות האיסלם וזה גרם לאנטישמיות רבה.
הסיבה הבטחונית הנוספת היא שמרוקו הייתה נתונה בידי צרפת ששלטה בה והיא עמדה לקבל עצמאות, מדינת ישראל מתוך רצונה לעלות יהודים לארץ עשתה מאמצים להוצאת היהודים ממרוקו עקב הניסיון שהיה עם מדינות אחרות של האיסלם שקבלו עצמאות ואסרו על היהודים לעזוב את הארץ ובעיקר אסרו לעלות לארץ.
הסיבות האמוניות:
הסיבה הנוספת לעלייתם של המוני יהודים היא הקמת מדינת ישראל ש'הזמינה' את כל היהודים לבוא ולהתאחד יחד במדינה יהודית. כמו שאמר בן גוריון ונכתב במגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה ולקיבוץ גלויות".
יהודי מרוקו תמיד היו ציוניים וחיכו זמן רב לעלות לארץ ישראל ולראות את ירושלים וכמובן חיכו גם לירושלים הבנויה- לבית המקדש, כאשר הוקמה מדינת ישראל חשו היהודים וחלק מאומות העולם כי זה תחילת הגעת המשיח וזהו זמן תחילת הגאולה.
*חשוב לציין כי למרות שרוב יהודי מרוקו היו ציונים היו גם מיהודי מרוקו שלא היו צייונים ביותר והיה מספר מועט של יהודים אלו שבמקום לעלות ארצה הם עברו למדינות אירופה.
אומנם סיבות העלייה של היהודים היו לא רק מהבחינה האמונית ורגשית אלא גם מסיבות בטחוניות וכדו'.
הסיבות הבטחוניות:
"החיים הטובים" (אשר אף פעם לא היו כל כך טובים), של היהודים במרוקו נפסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר הנאצים השתלטו על הנעשה במרוקו באמצעות "שלטון וישי"-שלטון ששיתף פעול עם הנאצים עד לסיום מלחמת העולם השנייה. עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל גברה האנטישמיות בשל התחדדות הרגשות הערביים. השיא היה בפרעות שבהם נהרגו כ - 50 יהודים. דוגמא נוספת לאנטישמיות היא בשנת 1951 כאשר שרפו הערבים בתי ספר יהודיים. הערבים חשו שהיהודים ניצחו אותם עקב זה שהוקמה מדינה יהודית ולא מדינת פלסטין. בנוסף גם היו את כל המלחמות עם היהודים בשנים הראשונות להקמת המדינה והיה מתח ושנאה ששררו בין היהודים לערבים לא רק במדינת ישראל אלא גם בארצות האיסלם וזה גרם לאנטישמיות רבה.
הסיבה הבטחונית הנוספת היא שמרוקו הייתה נתונה בידי צרפת ששלטה בה והיא עמדה לקבל עצמאות, מדינת ישראל מתוך רצונה לעלות יהודים לארץ עשתה מאמצים להוצאת היהודים ממרוקו עקב הניסיון שהיה עם מדינות אחרות של האיסלם שקבלו עצמאות ואסרו על היהודים לעזוב את הארץ ובעיקר אסרו לעלות לארץ.
 |
| בית המקדש שלראותו ציפו ועדיין מצפים ומאמינים לראותו. |
הסיבה הנוספת לעלייתם של המוני יהודים היא הקמת מדינת ישראל ש'הזמינה' את כל היהודים לבוא ולהתאחד יחד במדינה יהודית. כמו שאמר בן גוריון ונכתב במגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה ולקיבוץ גלויות".
יהודי מרוקו תמיד היו ציוניים וחיכו זמן רב לעלות לארץ ישראל ולראות את ירושלים וכמובן חיכו גם לירושלים הבנויה- לבית המקדש, כאשר הוקמה מדינת ישראל חשו היהודים וחלק מאומות העולם כי זה תחילת הגעת המשיח וזהו זמן תחילת הגאולה.
*חשוב לציין כי למרות שרוב יהודי מרוקו היו ציונים היו גם מיהודי מרוקו שלא היו צייונים ביותר והיה מספר מועט של יהודים אלו שבמקום לעלות ארצה הם עברו למדינות אירופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה