שאלת החקר

מה היו הגורמים ודרך העלייה של יהודי מרוקו בשנות ה 50?

ההקדמה על מרוקו- מרוקו מבחינה גיאוגרפית

מרוקו הינה מדינה ערבית, שרוב תושביה מוסלמים סונים הממוקמת בצפון מערב אפריקה.

היא ממוקמת לחופי האוקיינוס האטלנטי במערב והים התיכון בצפון. גובלת באלג'ירה ובסחרה הספרדית.

שטחה 445,050 קמ"ר.

מבחינה גיאוגרפית מרוקו מחולקת לשלושה איזורים מהעת החדשה, בכל איזור יש שלטון איזורי.

עם החלוקה של מרוקו לשלוש יחידות חלה חלוקה גם בקרב היהודים.

מדינות צפון אפריקה מתוך אתר ynet





הישוב היהודי במרוקו ויחס הסביבה אליהם

התפשטות היהודים מספרד לאחר הגירוש ב1492

הרכב האוכלוסיה היהודית במרוקו היה מחולק לשניים, החלק הראשון היה של ילידי המקום שחיו הרבה שנים במרוקו ויש הטוענים ששורשיהם הוגלו למרוקו לאחר חורבן בית המקדש הראשון במאה ה6 לפנה"ס. הקבוצה השנייה היו יהודים אנוסים מפורטוגל שהגיעו למרוקו בעיקר בשביל לחזור ליהדותם וחלקם הגיעו למרוקו לאחר גירוש ספרד שהיה ב1492,

תולדות יהודי מרוקו:

מתחילת המאה ה16 עד השליש האחרון של המאה ה-17 מגורשי ספרד ופורטוגל נקלטו במרוקו,

במאה ה15.ואז קהילת פאס הייתה עדיין המוקד לחיים היהודים במרוקו.

ר' יעקוב אבוחציירא אתר תורת אמת

ב1912 הגיעו יהודים למרוקו מאלג'ירה ומתוניסיה.

במרוקו הייתה מדינה של חכמים ורבנים יהודיים גדולים שבינהם נמנו

הרמב"ם. אתר: תורת אמת

הבבא סאלי, האור החיים הקדוש, רבי יעקוב אבוחצירא והרמב"ם.

הכמיהה של יהודי מרוקו לארץ ישראל ולירושלים הייתה עמוקה מאוד וניתן לראות זאת כמעט בכל דבר שם (ניתן לראות בניספחים שיר שנרשם על ירושלים..)

בשנת 1948 , שנת הקמת מדינת ישראל היו במרוקו 250,000 יהודים.


יחס יהודים- מוסלמים:

בסוף המאה השביעית נכבשה הארץ בידי האיסלם , תחת שלטונם היו היהודים במעמד של בני חסות והם חויבו במס לנפש תוך הגבלת זכויות שונות. ניתנה להם זכות התיישבות ברוב הערים החדשות וניתנה להם האפשרות להתיישב בעיר הבירה החדשה, פאס .

היהודים והמוסלמים במרוקו לא נתנו אמון זה בזה ואפשר לראות זאת מפתגמים שהיו שגורים על פיהם:
1. אל תתן אמון ביהודי שהתאסלם, גם לאחר 40 שנה.
2. אל תתן אמון במוסלמי ,גם אחרי 40 שנה בקבר.

דגם של בית הכנסת במרוקו
שמוצב במוזיאון בית התפוצות בת"א

את האנטישמיות והזהירות הרבה ניתן לראות גם בצורת בית הכנסת- כניסתו עלובה והוא נראה כבית, נכנסים אליו וצריכים לעבור מסדרון עד כדי להגיע לאולם תפילה. ניתן לראות גם כי הצבע ששולט בבית הכנסת הוא תכלת שהוא הצבע מזל של המוסלמים.

יחסם של המוסלמים היה יחס של בוז לרוב ותמיד הורגש שהיהודים נמצאים "כבתחתית הסולם".


היחס ליהודים במרוקו היה אומנם כ"בתחית הסולם" אך עדיין היו להם זכויות והם הוחשבו כתושבים אך זה היה תלוי במלך ששלט באותה התקופה, היו תקופות שהמלכים אפילו לא נתנו ליהודים תעודות זהות. מעמדם היה מעמד "ד'ימי" - מעמד של נתין ולא של אזרח.

 

 

האיסלם, שלטו במרוקו עד לקראת סוף המאה ה19 לספירה שאז הגיעה מלחמה עם צרפת ומרוקו נהייתה בחסות צרפת. עם ההפיכתה של מרוקו להיות בחסות צרפת מצבם של היהודים השתפר במעט.

הגורמים לעלייה

בכל השנים חלמו יהודי מרוקו לרגע בו יוכלו סוף, סוף לעלות לארץ ישראל. בכל לילה בשעת החצות היו אומרים את התיקון בכוונה רבה.

אומנם סיבות העלייה של היהודים היו לא רק מהבחינה האמונית ורגשית אלא גם מסיבות בטחוניות וכדו'.

הסיבות הבטחוניות:

"החיים הטובים" (אשר אף פעם לא היו כל כך טובים), של היהודים במרוקו נפסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר הנאצים השתלטו על הנעשה במרוקו באמצעות "שלטון וישי"-שלטון ששיתף פעול עם הנאצים עד לסיום מלחמת העולם השנייה. עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל גברה האנטישמיות בשל התחדדות הרגשות  הערביים.  השיא היה בפרעות שבהם נהרגו כ - 50 יהודים.  דוגמא נוספת לאנטישמיות היא בשנת 1951 כאשר שרפו הערבים בתי ספר יהודיים. הערבים חשו שהיהודים ניצחו אותם עקב זה שהוקמה מדינה יהודית ולא מדינת פלסטין.  בנוסף גם היו את כל המלחמות עם היהודים בשנים הראשונות להקמת המדינה והיה מתח ושנאה ששררו בין היהודים לערבים לא רק במדינת ישראל אלא גם בארצות האיסלם וזה גרם לאנטישמיות רבה.

הסיבה הבטחונית הנוספת היא שמרוקו הייתה נתונה בידי צרפת ששלטה בה והיא עמדה לקבל עצמאות, מדינת ישראל מתוך רצונה לעלות יהודים לארץ עשתה מאמצים להוצאת היהודים ממרוקו עקב הניסיון שהיה עם מדינות אחרות של האיסלם שקבלו עצמאות ואסרו על היהודים לעזוב את הארץ ובעיקר אסרו לעלות לארץ.

בית המקדש שלראותו ציפו ועדיין מצפים ומאמינים לראותו.

הסיבות האמוניות:
 
הסיבה הנוספת לעלייתם של המוני יהודים היא הקמת מדינת ישראל ש'הזמינה' את כל היהודים לבוא ולהתאחד יחד במדינה יהודית. כמו שאמר בן גוריון ונכתב במגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה ולקיבוץ גלויות".

יהודי מרוקו תמיד היו ציוניים וחיכו זמן רב לעלות לארץ ישראל ולראות את ירושלים וכמובן חיכו גם לירושלים הבנויה- לבית המקדש, כאשר הוקמה מדינת ישראל חשו היהודים וחלק מאומות העולם כי זה תחילת הגעת המשיח וזהו זמן תחילת הגאולה.


*חשוב לציין כי למרות שרוב יהודי מרוקו היו ציונים היו גם מיהודי מרוקו שלא היו צייונים ביותר והיה מספר מועט של יהודים אלו שבמקום לעלות ארצה הם עברו למדינות אירופה.

העלייה וההכנות שנלוו אליה



אוניית עולים . מתוך הבלוג: ציונות מרוקו

העליות ממרוקו היו בכל השנים אך גברו עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948.
חלק מן העליות היו עליות חוקיות אך החלק השני היו עליות בלי לגליות בלתי חוקיות אשר היו יוזמה פרטית ונערכו בחשאיות רבה. בשנים 1949-1947 שבזמנם הוקמה מדינת ישראל עלו למדינת ישראל כ12000 איש מצפון אפריקה ובעיקר ממרוקו בעליות בלתי לגליות שעברו ממרוקו לאלג'ירה ומשם למרסיי עד שהגיעו לארץ.

לאחר משא ומתן ארוך בין ממשלת ישראל לצרפת ששלטה במרוקו הגיעו להחלטה כי יהיה מנגנון עלייה שיביא את חלק מן היהודים ממרוקו לארץ בעלייה חוקית דרך נמל קזבלנקה ודרך מרסיי עד לישראל.

הנושא של ארגון העלייה ממרוקו הוטל על המוסד לתפקידים חשובים בשיתוף עם מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית.יחד עם כל הגורמים הנדרשים הם הקימו יחדיו את מנגנון העלייה שנקרא "קדימה" שאפשר ליהודים לעלות לארץ.
עקב מספר היהודים הגבוה במרוקו "קדימה" העלתה יהודים ארצה רק אם היה מקום קליטה בשבילם בארץ, אך תנאי הקליטה בארץ לא היו קלים במיוחד.
ל"קדימה" היו סניפים רבים במרוקו אך המרכזי היה בעיר החשובה קזבלנקה שאליו הגיעו היהודים שרצו לעלות.
החל מאביב 1949 החל לפעול המנגנון החדש "קדימה". העלייה המסודרת התקיימה בעזרת שליחי המוסד לעלייה ב' ועוד פעילים ציוניים שגויסו במקום. מקיץ שנת 1949 ועד להפיכתה של מרוקו למדינה עצמאית בשנת 1956  העלייה הייתה באופן כמעט חופשי והיו סוכנים יהודיים שעמדו בראש המנגנון קדימה.
  בשנת 1952 עם פירוק המוסד לעלייה ב' כל ניהול העלייה וניהול "קדימה" לסוכנות היהודית.

עם תחילת המאבק של מרוקו לקבלת עצמאותה התעוררה הדאגה של מדינת ישראל לשלום יהודי מרוקו.
בשנת 1954 הוטל על"המוסד לתפקידים מיוחדים"ביחד עם מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית להקים במרוקו מחתרת להגנתם. הם העלו רק יהודים צעירים ובריאים שיש להם משפחה בארץ שהם ישההו אצלה.

 השליחים הראשונים הגיעו בשנת 1955 בחודש אוקטובר,בחודש נובמבר בשנת 1955 קמו בקזבלנקה החוליות הראשונות של"גונן" הארגון להגנתם העצמית.אחד מאנשי הסוכנות היהודית שעמדו בראש "קדימה" היה זאב חקלאי שכתב בזמן שהיה אחראי על כך מכתב לראש הממשלה דוד בן גוריון ובמכתבו התייחס למצב במרוקו ולעליית היהודים משם וכך כתב במכתבו על הנושא של המיון של היהודים , שהוחלט שיעלו רק יהודים צעירים ובריאים שיש להם משפחה בארץ: "המחנה המרכזי שלנו ליד קזבלנקה יכול לקלוט עד 800 איש, אליו באים העולים, שאושרו לעלייה, לשם סידורים פורמליים הקשורים בנסיעתם ולשם ריפוי מטרכומה - המחלה העיקרית בה נגועים מרבית העולים שמבחינות בריאותיות אחרות נמצאים ראויים לעלייה. כדי להיות בטוחים שאני מעלים אלמנט בריא לישראל ושלא נעשה טעויות או "רמאויות"- עוברים העולים שוב במחנה שלנו, בדיקות נוספות. בממוצע זקוקים העולים כיום ל-3 חודשים ריפוי מטרכומה גם באמצעות התרופות החדישות ביותר. אם נמשיך בדרך זו נוכל להעלות כל 3 חודשים  350-400 איש בלבד . המחנה שלנו מלא כל הזמן ומאות רבות שאושרו על ידינו מבחינה סוציאלית ורפואית מחכים לעתים חצי שנה ויותר במקום מגוריהם, כדי להתקבל למחנה לשם ריפוי והסעה לישראל. מחובתי להעיר, כי למרות המאמצים שלנו לא אורגן באופן יעיל ריפוי מטרכומה במקומות מגוריהם ואין גם סיכוי שהדבר יבוצע בקנה מידה רציני במרבית המקומות הקטנים בגלל חסר ברופאים, אחיות וכדו' וגם מפני שהם נשארים לגור בתנאי מגוריהם הבלתי הגיינים (וכידוע טרכומה נחשבת בעיקרה למחלה הנובעת מתנאים בלתי היגיינים). אם ננהג בדרך זו להבא נוכל להעלות מספר זעום של עולים על אף שגם כיום יש אלפים רבים שח מועמדים בריאים (מחוץ לטרכומה) התובעים עלייתם.
הדבר דורש את תיקונו המידי, במיוחד לאור ההפתחות האחרונה גם מבחינה... חיצונית- דהיינו: יחסם של הצרפתים לעניין העלייה. (זאב חקלאי- כ"ח אדר תשי"ג/ 15 במרץ 1953)

אוניית עולים. מתוך הבלוג: סגולה עלייה ב'

בשנת 1954 נהיה לחץ עקב הפיכת מרוקו בשנת 1956 למדינה עצמאית מידי צרפת והסיכויים שעוד יהיה אישור ליהודים לעלות והיחס יהיה כמו שהיה קודם היו קלושים ביותר עקב זה שמאז מרוקו תקבל את ההחלטות ובראשה יהיה המלך חסן.

עקב כך אישרה מדינת ישראל להעלות בכל חודש 30000 איש מארצות האיסלם ובעיקר ממרוקו אך עקב המספר הרב של היהודים חודשים אלו לא הספיקו וגם לאחר "סגירת השערים" עלו יהודים.

בשנת 1956 קמה "המסגרת"-שם צופן שפרושו המחתרת היהודית בצפון אפריקה.
הפעילים הישראלים לצד הפעילים שגויסו מיהודי מרוקו היו בסכנה תמידית ופעמים רבות נעצרו נחקרו ועונו.

"המסגרת" היתה מורכבת מארבע זרועות מוגדרות ועצמאיות :
א." גונן"-הזרוע להגנה עצמית-עסקה בארגון ההגנה על הקהילות היהודיות
ב "המהקלה"-עסקה בהעלאת יהודים לישראל
ג." הבלט"-עסקה בפעילות תנועות הנוער החלוציות, בפרט בכל מה שקשור להעלאת יהודים לישראל
ד. המודיעין-עסקה בהגנה על ביטחון"המסגרת"

בחודש מרס בשנת 1956  מרוקו קיבלה את עצמאותה ומיד לאחר מכן אסרה על פעילות ציונית, השליחים צוו לצאת ממרוקו עד לחודש יוני באותה השנה וכל הפעילות הציונית ירדה למחתרת.
לאחר מכן ארגון "המסגרת" המחתרתי לקח על עצמו גם את הפעילות למען העלאת יהודי מרוקו.

בספטמבר 1956 ממשלת מרוקו פרסמה כי אסור ליהודים להגיע לישראל ואסור לחדש את דרכוני היהודים אך למרות זאת המשיכו היהודים לעזוב את מרוקו.

חללי ספינת אגוז, ז"ל. מתוך האתר בכותרות, גלים.

לאחר הפרסום כי אסור ליהודים לעלות עדיין הועלו יהודים בעזרת "המסגרת" בחשאיות רבה ובעליות בלתי חוקיות. או בעליות חוקיות אך שדרשו ממדינת ישראל כסף או הבטחות וכדו'.

אחד מגלי העלייה הגדולים היה "מבצע יכין" שהיה בין השנים 1961-1964 בו עלו כ-80,000 יהודים.

המבצע היה בשיתוף חשאי עם מלך חסן השני שהרשה את העלייה בתנאי שיעדם המוצהר הוא לא ישראל והגוף שמטפל בעליה לא יהיה ציוני . נבחר הארגון היאס , עבור כל יהודי שהצליח לעזוב את מרוקו שילמה מדינת ישראל 50 דולר.

אחרי מלחמת ששת הימים היה גל נוסף של עליה שהיה בין השנים 1971-1967

בין העליות הגדולות לאחר "סגירת השערים" הייתה ספינת "אגוז" אשר טבעה בדרכה ממרוקו לישראל.

לאחר מקרים אלו נהיה לחץ על שלטון מרוקו מצד מדינות רבות בעולם שאין זה אפשרי לא לתת ליהודים לעלות לארצם, לאחר מכן ממשלת מרוקו נכנעה והעליות אושרו.

ראיון - דוד אלון / סבא של רבקה, אחת מכותבות העבודה.
באיזה שנה עלית לארץ?                                                  

אוניית עולים, ד'אר דייאלנה שימור מורשת יהדות מרוקו

בשנת 1954

באיזה גיל היית אז?

7-8

מה היתה הסיבה לעליה?

ציונות,כל השנים התפללו לציון

ביחד עם מי עלית,האם היתה משפחה בישראל?

עם כל המשפחה, א הייתה משפחה שתקלוט.

באיזה עליה עליתם,האם היתה חוקית?

בגל העליה הגדול באותה התקופה , העלייה לא הייתה חוקית.

תוכל לספר לנו איך הלכה הדרך לישראל? היו לכם "תחנות מעבר"?

בשעת לילה מאוחרת העירו אותנו,לפנות בוקר יצאנו לנמל קזבלנקה משם הפלגנו בערך כשבוע למרסי

שם שהינו במחנה עולים שלושה חודשים בערך בתום התקופה הזאת הפלגנו שבוע וחצי לנמל חיפה

מה זכור לך מאד מתקופת העליה?

הצפיפות הרבה,באוניה כולם היו חולים והקיאו היה קשה להחזיק שם מעמד

והמיטות היו אחת על השניה.

איך הסתדרתם בארץ מיד אחרי שהגעתם?

מנמל חיפה הגיענו למושב מחסיה ביחד עם עוד כ40 משפחות ממרוקו.

המושב שכן על הגבול ליד בית-שמש ופעמים ניסו לחדור למושב מסתננים שרצו לפגוע בהם,המושב הוקם במסגרת שרשרת יישובי שרשרת הביטחון.

האבא עבד בכרמים והאמא גידלה את הילדים.

*לקראת יום העצמאות ה53 למדינת ישראל כתב דוד אלון קטע על העלייה והוא מצורף בנספחים.

התאקלמות יהודי מרוקו בארץ ישראל

גדילת האוכלוסיה והבעיות עקב כך

עשרים השנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה היו שנים מאד חשובות לעיצובה.

הואוכלוסיה גדלה מאד עקב העליות הרבות של היהודים ארצה והעליות של היהודים שניסו לעלות בעליות בלתי לגליות[חוקיות] לפני קום המדינה-בזמן השלטון הבריטי אך הוגלו לקפריסין,יהודים אלו הועלו ארצה מיד לאחר קום המדינה.

עקב גדילת האוכלוסיה נוצרו בעיות רבות שהיה על המדינה שזה עתה קמה לפתור כגון:

תעסוקה,דיור,חינוך,וקליטה חברתית בנוסף לבעיות שהיו באותה התקופה למדינה [הביטחון,הכלכה והחברה]

בעית הקליטה והחברה

מאות אלפי העולים מארצות המזרח שהגיעו בשנים הראשונות להקמת המדינה נקלטו בתנאים לא מתאימים.

הם הגיעו לרוב עם השכלה מועטה ,ללא כסף,עם ילדים וללא ידידם וקרובים בארץ.נקודות תורפה אלו נוצלו והעולים נשלח

ל"יישובי ספר",מושבות ועירות בהם שרר עוני ואבטלה.

רוב העולים מארצות המזרח שוכנו בדיור זמני ובצפיפות.בנוסףעולים אלו לא זכו לשרותי בריאות,חינוך וסעד ראויים.

החברה התיחסה לעולים בצורה מזלזלת ובחוסר רגישות,החברה ניסתה לגרום להם לשנות את אורח חייהם ולכפות עליהם

אורח חיים ותרבות אחרת שהיתה זרה לעולים,נוצר מצב בו היו העולים בשולי החברה.

היו פעמים בהם ניסו העולים להביע התנגדות ומחאה להמאצותם בשולי החברה ועל התנאים הקשים בהם הם חיים לרוב מחאתם דוכאה בידי הממשלה שלא ידעה מה לעשות.פעולת המחאה החריפה הראשונה שהיה לה משמעות ותוצאות היה מאורעות "ואדי סאליב"*בשנת 1959,בנוסף לחברה הישראלית שהתיחסה אליהם כך היתה את בעית ההשתלבות של עולי ארצות האסלם ועולי מדינות אירופה.

לעולים ממדינות אירופה היו דעות שליליות על עולי ארצות האסלם ופעמים הם אף התיחסו אליהם כבעלי יכולת שכלית נמוכה,עולים אלו לרוב התיחסו אליהם ביחס של התנשאות.

 

*גל מהומות  והפגנות רחוב בחיפה שאירגנו העולים יוצאי מדינות האסלם על היחס כלפיהם והתנאים בהם הם חיים.

בעית הדיור

בעיה נוספת קשה מאד היתה בעית הדיור,הגיעו עולים רבים לארץ ולא היה היכן לשכנם 

על כן פונו מבני דיור זמנייםלעולים כגון:מחנות הצבא הבריטי ושכונו ערביות שננטשו במלחמת העצמאות.

במחנות העולים שוכנו קרוב ל100 אלף עולים ,הצפיפות במחנות  היתה גדולה היה מעט מזון והיה אסור לעבוד.

בשנת 1950 החליטו לחסל את המחנות הללו ולהעביר את העולים לדיור זמני מסוג אחר- המעברות .

במעברות שוכנו העולים בצריפים\אוהלים והותר להם לעבוד.

המעברות. מתוך: הפרדנציה העולמית של יהדות מרוקו

האפשרויות לעבודה במעברה היו מצומצמות מאד ורוב העבודה היה ב:ייעור,סלילת כבישים,חקלאות ועבודות בניין שסיפקה הממשלה .גם עבודה זאת לא היתה מספקת לעולים.

*חשוב לצייןכי במעברה שררו תנאים קשים מאד כגון:שרותים ומקלחת משותפים לכל המעברה יחד,הם לא חוברו לרשתות המים והחשמל ובשביל לקבל שירותים היו צריכים לחכות זמן רב.

החל משנת 1952 החל חיסול  של המעברות. הסיבות לחיסול היו:
 1. קבלת החלטה לגבי מדיניות של פיזור האוכלוסיה.
2.התקדמות בניית שיכוני קבע.
3. עולים שנקטו יוזמה אישית ועזבו את המעברות.
ב- 1963 נותרו רק כ- 15 אלף איש במעברות. חלק מהמעברות הפכו לעיירות פיתוח כגון ירוחם, קריית שמונה, קריית מלאכי. היו גם מעברות שהפכו לשכונות של ערים. חלק מהעולים, בעיקר אלו מארצות האיסלם הועברו לשרשרת של ישובים שהוקמו לאורך הגבול (כמו מושב מרגליות שבצפון) אלו הם יישובי 'שרשרת הביטחון'. כמו כן הוקמו מושבים באזורים שהיה חשוב להתיישב בהם כמו חבל תענך וחבל לכיש.

מפת התיישבות יהודי מרוקו בארץ

 * מפת התיישבות יהודי מרוקו בארץ ישראל, כל נקודה ירוקה היא קיבוץ כפרי (קיבוץ/ מושב) שיש בו גרעין שרובו ממיוצאי מרוקו.

  

סיכום ותשובה לשאלת החקר

הסיבה לעלייתם הייתה מסיבות בטחוניות אבל בעיקר מסיבות אמוניות ויהודי מרוקו לא חיו חיים טובים כל כך במרוקו והאנטישמיות הייתה גם אצלם למרות שמלחמות העולם השנייה לא הגיעה אליהם. יהודי מרוקו הם אנשים מאמינים וציוניים ביותר ותמיד היו כאלה, תמיד חלמו להגיע לארץ ולראות את ירושלים הבנויה. בכל השנים עלו יהודים אך משנת הקמת המדינה התחילו לעלות בכמויות גדולות יותר (ראה טבלת עלייה ממרוקו- נספחים). העלייה ממרוקו בחלק השנים הייתה בלתי לגלית (בלתי חוקית) והמשא אותו היו צריכים לעבור היה קשה וזו הייתה ממש הקרבה לעלות לארץ כמו שמסופר על ספינת "אגוז" שהביאה יהודים לארץ ללא אישור וכל הספינה טבעה. יהודי מרוקו עשו מאמצים רבים להתאקלמות בארץ וכיום אחרי  שנים רבות הם אכן הצליחו והם חיים כיום כחלק מן החברה הישראלית למרות שזה לא היה להם קל ויחס החברה אליהם היה מזלזל. גם כיום למרוקאים יש כבוד גדול למבוגרים, מורים ורבנים והם גאים במורשתם ושומרים על מנהגיהם.
מנהג מאד מפורסם הוא המימונה שבא לקרב את האמונה, יהודי מרוקו הינם אנשים מאמינים ביותר. המימונה נחגגת באיסרו חג פסח כמעט בכל בית עם מוצא מרוקאי וכיום אומנם זהו מנהג מרוקאי אך כל בית ישראל מגיע למימונות וחוגג אותם יחד עם המרוקאים.

למדנו העבודה להאמין שאם רוצים להצליח במשהו אפשר ולא צריך להישבר. וגם ממש בסיפור אמיתי ומעניין נוסף על הפסוק: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו".
בנוסף למדנו על עדה מיוחדת וזכינו להכירה עמוק יותר...



*לנספחים ולביבליוגרפיה לחץ על "רשומות קודמות".